תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת. 21a וְהֵבִיא בַמַּרְחֶשֶׁת. בַּמַּרְחֶשֶׁת. וְהֵבִיא בַּמַּחֲבַת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּבֵית שַׁמַּי הִיא. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי זְעִירָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֵי נָן פָּ‍ֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל בְּאוֹמֵר בַּמַּחֲבַת אָמַרְתִּי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת. וְחָזַר וְאָמַר. בַּמַּרְחֶשֶׁת. יָצָא. אָתָא רִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי אוֹ בַמַּחֲבַת אוֹ בַמַּרְחֶשֶׁת. וְחָזַר וְאָמַר. בַּמַּחֲבַת. וְחָזַר וְאָמַר. בַּמַּרְחֶשֶׁת. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא רִבִּי חָמָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. קוֹבְעָן אֲפִילוּ בְפֶה. סָ‍ֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ יָמִים טוֹבִים קוֹבְעִין. אֲפִילוּ כֵלִים קוֹבְעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. פי''ב דמנחות האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת במרחש' והביא במחבת מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא. ובפ''ה דמנחות מפרש מה בין מחבת למרחשת מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין שהשמן עומד במקום אחד ומחבת צפה ואינה עמוקה ומעשיה קשין כדי שלא תשפך לחוץ:
אפילו כלים קובעין. כאותה ששנינו התם הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד והביא בשני כלים לא יצא:
אפילו ימים טובים קובעין. כל י''ט לפי מה שמביאין ומקריבין מנחות בו ביום הוי קביעות ואם נדר בו ביום צריך להביא כפי מה שהוא וכעין ששנינו שם ביום טוב הראשון של חג מביאין ששים עשרונים ואחד:
קובען אפילו בפה. דכל זמן שלא הפריש הוי קביעות ויכול לחזור ובמרחשת יצא ידי חובתו שהיא אחרונה כדלעיל:
וחזר ואמר במחבת וחזר ואמר במרחשת. מהו מי אמרינן הואיל דבשעת הנדר לא קבע אי זו מהן הלכך לא אזלינן נמי בתר קביעותא דיליה במה שחזר בו אח''כ ואיזו שירצה יביא ויצא י''ח דמה שאמר אחר כך לשתיהן דעתו היה נמי לאחת משתיהן דאדיבוריה קמא סמיך או דילמא בתר קביעותא בתרייתא אזלינן ואותה שאמר באחרונה היא חובתו שחזר בו מהראשונה וקבע עליה הך:
אמר הרי עלי במחבת או במרחשת. דבשעת הנדר לא קבע כלום:
אתא רבי חנינא ורבי יסא. וקאמרי בהדיא משמיה דרבי יוחנן דד''ה היא:
אבל אם אמר הרי עלי במחבת וחזר ואמר במרחשת יצא. כלומר ולהאי טעמא דוקא במקיים דבורו הראשון והלכך לא יצא דשמא נדבה אחרת היא זו אבל אם חזר מדבריו ואמר הרי עלי במרחשת ידי חובתו נמי יצא דהא חזר בו ומרחשת קבל עליו:
ולמה לית אנן פתרין דברי הכל באומר במחבת אמרתי. כלומר דהא מצינן לאוקמי ככ''ע ולא תליא כלל בפלוגתייהו דב''ש ודב''ה דהכא טעמא משום דמקיים דבורו הראשון ולאו הקדש טעות. הוי אלא דאמרינן לא לשם נדר חובתו הביאו ונדבה אחרת היא זו:
דב''ש היא. דקס''ד טעמא דמתני' דקאמר מה שהביא הביא משום דהקדש טעות הוי הקדש וכב''ש היא:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בְּשִׁיטַּת אָבִיו. הִקְדִּישׁ תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. מְנַיִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר וִיְדַבֵּר י֨י אֶל מֹשֶׁה לֵאמוֹר. לָאו אָמוּר. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי בְפָרָשַׁת אֵין מֵמִירִין בִּבְכוֹר וְחוֹלִין אָבוֹי דְּבַר פְּדָייָה. חַמְתֵּיהּ רִבִּי. אָמַר. אֲנָא יְדַע מָה אֲנָא אֲמַר כְּדוֹן אֲנָא מֵימַר וַיְדַבֵּר י֨י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר. לֹא יֵימַר דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. וּכְתִיב כֵּן. דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה לְסוֹפָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע הַתֵּיבָה. וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן מִנְחָה הִיא. וְיָצַקְתָּ מִשֶׁמֶן מִשחָה. לְרַבּוֹת כָּל הַמְנָחוֹת לִיצִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' באמצע התיבה. גורעין ודורשין דכתיב ויצקת עליה שמן מנחה היא ודרשינן ויצקת משמן מנחה כלומר לכל מנתה לרבות כל המנחות ליציקה כדאמרינן פרק אלו מנחות דף ע''ה:
וכתוב כן. וכי כתיב במקרא כן לא יימר והשיבו כן הוא דאמר רבי אמי בשם רבי יוחנן גורעין ומוסיפין לדרוש מתחלת הפרשה כלומר מתחלת התיבה לסופה והכא נמי גורעין התיבה ומוסיפיו ודורשין התיבה למחצה לא יימר:
וחליף אבוי דבר פדיה חמתיה רבי. עבר לפניו וראהו רבי ואמר אנא ידע מה הוא אמר כדון אנא מימר. יודע אני מה שישאל אותי עכשיו כשאני אומר זה הדרש דלקמיה:
בפרשת אין ממירין בבכור. בדין זה היה עסוק אין הכהנים ממירין בבכור כדתנן בריש פ''ק דתמורה:
לאמר לאו אמור. כלומר הכי אמר הקב''ה למשה לאו אמור להם לישראל דלאו איכא הכא:
עובר בעשה. דכתיב בבעל מום נדבה תעשה אותו ואי אתה עושה תמימים נדבה ולאו הבא מכלל עשה עשה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בִּתְמוּרָה. וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בְּמוּקְדָּשִׁין. חִזְקִיָּה אָמַר. לְשׁוֹגֵג בְּלֹא תַעֲשֶׂה וּלְמֵמִיר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קָֽדְשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קָֽדְשָׁה. אֲבָל אִם בָּא לוֹמַר עוֹלָה וְאָמַר חוּלִין לֹא קָֽדְשָׁה. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה בִּתְמוּרָה כפרתה דְּרִבִּי יִרְמְיָה עַל דְּבֵית שַׁמַּי בְּמוּקְדָּשִׁין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בִּתְמוּרָה. וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בְּמוּקְדָּשִׁין. בְּמַקְדִּישׁ בְּכוֹר. וּמִי קָדַשׁ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִקְדִּישׁ בְּכוֹר וְעָלָה לַמִּזְבֵּחַ אֲפִילוּ לְדָמִים לֹא קָדַשׁ. הִקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ אֲפִילוּ בִתְמוּרָה לֹא קָֽדְשָׁה. אֶלָּא הַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם עוֹבֵר. וּמְחוּבָּר הוּא לְמַכּוֹת. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְיָה. 21b תִּיפְתָּר בִּמְקַדֵּשׁ תְּמִימִין לְבֶדֶק הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר במקדיש תמימין לבדק הבית. דעובר בלא תעשה כדלקמן ועלה קאמר לא עשה שוגג כמזיד במוקדשין דבשוגג לאו כלום הוא ורבי יוסי בר''י בשיטת אביו הוא דקאמר כדתנא לקמיה:
ומחובר הוא למכות. בתמיה אפילו במזיד לא לקי דקסבר המקדיש בעל מום עובר אינו לוקה:
אלא המקדיש בעל מום עובר. דבתמורה תפיס ועלה קאמר לא עשה שוגג כמזיד במוקדשין דאינו חייב בשוגג:
אפילו בתמורה לא קדשה. הא אפילו בתמורה לא אמרינן שם דהקדושה חלה על בעלת מום קבוע אלא לענין שלא יצא לחולין ליגזז וליעבד כדתנן התם בהאי מתני' דלעיל אבל לענין קדושת תמורה לא תפסה בהו ואפילו בתמורה לא לקי:
הקדיש בעל מום למזבח. כלומר ולא מצי נמי לאוקמי דלענין זה קאמר ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין שאם הקדיש בעל מום למזבח בשוגג לאו כלום הוא ולענין מלקות הוא דקאמר:
ומי קדש. אפי' במזיד ולא שייך לומר לא עשה שוגג כמזיד דלא כן אמר רבי יוחנן הקדיש בכור עולה למזבח אפילו לדמים לא נתפסה הקדושה וכדאמרינן סוף פ''ו דערכין משום שנאמר בבכור אל תקדיש:
במקדיש בכור. לעולה ועלה קאמר במוקדשין לאו כלום הוא דלא תפיס הקדושה בשוגג:
ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין. מאי היא:
על דעתיה דר' יוחנן. דמפרש לרבי יוסי לענין התפסת הקדושה קאמר ולא לענין מלקות ניחא הא דקאמר עשה שוגג כמזיד בתמורה:
ואתייא דרבי יוחנן ברבי יוסי בר''י בתמורה כפתרה דרבי ירמיה על דבית שמאי במוקדשין. כמו דפתר רבי ירמיה לעיל לבית שמאי דמתני' הקדש טעות הוי הקדש אפילו בא לומר חולין ואמר עולה כן נמי מפרש רבי יוחנן אליבא דרבי יוסי בתמורה וכלומר דהיינו טעמייהו דבית שמאי דילפי תחלת הקדש מסוף הקדש כדפרישית במתני' וכרבי יוחנן היא:
אבל אם בא לומר עולה ואמר חולין לא קדשה. כלומר בזה ודאי לכולי עלמא לא קדשה דאחר דבורו אזלינן ולא אחר כוונתו:
רבי יוחנן. אמר דלהא הוא דקאמר רבי יוסי עשה שוגג כמזיד שאם בא לומר חולין ואמר עולה קדשה בתמורה:
אבל אם בא לומר חולין ואמר עולה לא קדשה גרסינן. דבהא לא קאמר רבי יוסי בר''י עשה שוגג כמזיד בתמורה שאם שגג ואמר זו עולה תמורת זו ולא היה בלבו לכך לא קדשה בתמורה:
חזקיה אמר. דהכי קאמר עשה שוגג כמזיד לשוגג בלא תעשה ולממיר בלא תעשה כלומר כמו דהמימר במזיד בלא תעשה הוא ולקי הכי נמי בשוגג כסבור שמותר להמיר עובר בלא תעשה ולקי דבתמורה שוגג כמזיד הוא:
תמן תנינן. פרק ב' דתמורה דקחשיב התם חומר בתמורה מבקדשים שקדושת תמורה חלה על בעלת מום קבוע מה שאין כן בקדשים רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ופליגי חזקיה ורבי יוחנן במילתיה דרבי יוסי בר''י:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source